המלצות וסרטונים

גפן שלום,
ראשית אני רוצה להודות לך מקרב לב על הערב הזה.
הייתי באינספור סדנאות במשך השנים. מִדבָרים פיזיים לחלוטין ועד דברים שהכריזו על עצמם כרוחניים. כמעט בכל המקרים של סדנאות גוף/נפש/רוח – העיקר, בעצם, היה האנרגיות. איך להתחבר אליהן, איך לעבוד איתן וכד'.
כמעט תמיד הרגשתי בהן פספוס: אתם מדברים על רוח אבל מתעסקים כל הזמן באנרגיות. לא נגעתם בעיקר. נתפסתם על משהו אחר, והפכתם אותו לעיקר.
אצלך זה היה שונה: התייחסת לדבר האמיתי, לעיקר, לנושא של אמונה ותפילה.
והדבר המיוחד מאוד הוא: שאת מנגישה את הנושא הזה כך שיהיה שווה לכל נפש. בעזרתך כל אחד יכול להתחבר לדבר הזה באופן שמתאים לו ולתפישה שלו את הנושא. את מאפשרת. לא כופה השקפת עולם על אף אחד. אלא מכבדת, מאד, את עולמו הפנימי של כל אדם.
זה דבר גדול.
היה שם אוסף של אנשים עם גישות שונות מאד זו מזו. ואת יצרת מרחב שמאפשר לזה להיות, עם כל השונות, ובכל זאת נוצרה שם אווירה של יחד.
גם זה שרתמת את המשפחה שלך, באופן כל כך מלבב – מעיד על כך שאת מאד מצליחה בזה. זה לא מובן מאליו לרתום את המשפחה הקרובה שלנו בצורה כזאת. באמת אנחנו התרשמנו מאד מזה.

המבנה של המפגש היה מאד חכם. הוא הוביל אל השיא בהדרגה.

דברי הפתיחה שלך היו כאלה שכל אחד יתחבר אליהם.

סבב ההיכרות שעשינו היה מצויין. משום מה, כשאנשים מדברים על האמונה שלהם – הם לא זקוקים להעמדות פנים. הם מאד כֵנים. וזה היה לי מפתיע וגם משמח.

העיון בטקסטים היה מעניין. זה מעולה לאנשים אוהבי טקסטים. אני אחד כזה. אני יכול כל היום להתעסק בזה.
מצד שני, יש אנשים שזה פחות מדבר אליהם. למשל ענבל. היא לעיתים מודה שהיא "קצת דיסלקטית". אני לא יודע אם זה באמת קצת או אולי הרבה... אבל מה שברור הוא שהסתכלות על טקסטים היא מאתגרת מאד בשבילה, ובאופן כללי יוצרת אצלה אנטי. ענבל אומרת, שאם היו שם, לדוגמה, רק קלפים – מין קלפים כאלה עם מילים משמעותיות שגורמות לגירוי לאדם להעלות מתוכו אסוציאציות ומשמעויות, או אפילו רק ציורים או סמלים כלשהם – היא היתה מתחברת לזה הרבה יותר.

לאחר מכן עשית "חימום" לפני התפילה בציבור. זו היתה מדיטציה מודרכת שבשיאה היא מפגישה את האדם עם הילד הפנימי שלו, עם הילד שהוא היה פעם.
הייתי בכמה מדיטציות מודרכות כאלה בעבר, אך אצלך זה היה עוצמתי יותר. איני יודע להגיד מדוע. זה היה פשוט מרגש ונפלא.

לאחר מכן החלק של התפילה בציבור, המורכבת מהתפילות האישיות של כל אחד – החלק הזה היווה בשבילי חוויה מעורבת – גם הִתעלוּת וגם דחייה. אני אסביר:
ההתעלוּת היתה מזה שהעוצמה של קבוצה היא גדולה יותר מהעוצמה של אדם יחיד. התכוונוּת של קבוצת אנשים יוצרת מומנטום חזק מאד, לא רק פיזית אלא גם רוחנית. זו עובדה. וזו חוויה חזקה.
מצד שני, לא היה לי נוח כל כך להגיד בקול רם את המחשבות הפרטיוֹת של אנשים אחרים, בעיקר אם זו תפילה. תפילה אישית היא הדבר הכי אינטימי שקיים. ולדקלם בקול רם בקבוצה משהו שמישהו אחר כתב בדם ליבו – זה מרגיש לי מביך. תפילה, לתפישתי, צריכה להישאר בתוך הלב.
תפילות בציבור שנאמרות ע"י קהלים דתיים, מכל הדתות, קצת דוחות אותי. מה אתם מוזילים את הקשר הישיר שבין האדם לבין אלהים?...
אני מודע לכך שזה עוצמתי, אך בכל זאת לא קל לי עם הפעילוּת הזאת.
מה גם שהיה שם מישהו שכתב דברי כפירה. ואני לא זה שאחזור על דבריו מרצוני שלי, ובטח לא בקול רם.
מעניין מה היחס שלך לעניין הזה.

אולי היה נכון להכניס סבב נוסף, לפני האמירה של התפילות בקול רם. שכל אחד יציג בקצרה את התפילה שהוא כתב, ומה גרם לו לכתוב את זה כך. מה הטקסט עשה לו. אילו הֶקשֵרים יש בינו לבין הטקסט. מה הוא הבין מהטקסט. מה האינטרפרטציה האישית שלו לטקסט שאיתו הוא נפגש. זה לא צריך להיות סבב ארוך. אולי משפט אחד או שניים מכל אחד מהמשתתפים.
אם כולנו היינו יודעים טיפה יותר על מה גרם לכל אחד לכתוב את התפילה שלו – אז היינו אולי מתחברים יותר, ובעת ההקראה יחד בקול רם – היינו מרגישים יותר מחוברים, יותר מבינים, ויותר מתכוונים למה שאנחנו אומרים.

לאחר מכן הגענו לחלק האחרון – תפילת יחיד, בהתייחדות. זה היה חלק שעשה לי התגלוּת. זה פתח אותי. התפילה שלי בחלק הזה היתה משהו שונה מכל הפעמים הקודמות שעשיתי זאת. משהו יותר פתוח, יותר ישיר, יותר עוצמתי. הבנתי מייד שכל מה שעברנו במפגש הזה – בעצם הכין אותנו לקראת התפילה הזאת, והכשיר אותנו להתפלל באופן "משודרג". זו היתה חוויה בלתי נשכחת.

אני מרגיש שנהייתי אדם אחר בעקבות המפגש הזה.
אם תעשי עוד כאלה, או ממש רצף של מפגשים קבועים – ייתכן שאני ארצה להשתתף בזה.
לפני כן, הייתי שמח לשמוע את ההתייחסות שלך לדברים שהעליתי כאן, בעיקר לקונפליקט שיש לי לנוכח הפעילוּת של התפילה בציבור, וגם להתאמה של הפעילות לאנשים שמתקשים עם טקסטים.
נשתמע! 🙏